סגנון ההתקשטות העמוס תמיד היה מסקרן.
מצד אחד אנחנו חשים את ההגזמה, את הכבדות, ובעיקר את תחושת הנועזות. ריבוי תכשיטים כבדים מתחבר לנו לכוח, עוצמה, יוצר תחושה של משהו גס ואלים, מסוכן, סטייל רוכבי אופנועים פרועים וטיפוסים מחוספסים, קשוחים. מצד שני, אלה תכשיטים, ואנחנו כבני אדם אהבנו להתקשט מאז ומתמיד. התכשיט הוא אחד מכלי הביטוי של הנפש, של הרצונות ושל המחשבות.
מעניין שהקונוטציות לריבוי תכשיטים כבדים זורקות דווקא לכיוון הגברי, אבל לא תמיד.
נשים שעונדות תכשיטים בסגנון זה לרוב מאוד מוחצנות, משדרות בטחון, עוצמה ולא מעט שמחת חיים וחיוך. כאן טמון היופי האמיתי בעיניי - השילוב של העוצמה, החספוס עם הנשיות.
המאפיינים של הסגנון: המון מתכות כסופות, ציפויי כסף, אבנים גדולות שחורות או שקופות, עיטורים, סמלים, חריטות, הכל מוגזם ומרשים. בכדי להבחין בעיצוב צריך לצלול פנימה, להתבונן מעט, מפני שהעומס די מטשטש ומקשה עלינו להתמקד.
עניין מעניין נוסף הוא טשטוש הגוף, העמסת תכשיטים בכל אזור חשוף כך שכמעט ולא רואים את האיבר הנענד - יד מלאה בטבעות ארוכות וכבדות, זרוע עמוסה עד למרפק בצמידים כבדים ומרשרשים. המון אנרגיה, רעש. הצלילים שמפיקים התכשיטים כשהם נעים, משקשקים, פוגעים האחד בשני, הוא ממכר. בכל תנועה קטנה של היד קורים המון דברים לאורך הזרוע - צמידים נוקשים, חרוזים מחליקים, אלמנטים נכנסים אחד בשני או משתחררים. זו ממש סימפוניה של תכשיטים.... והמראה המתכתי והבוהק מוסיף פן חשוב במשחק העוצמה הזה.
דוגמא מעניינת למותג שהיווה לי גורם השראה הוא Dylanlex. כל מה שכתבתי למעלה מופיע בעיצובי התכשיטים שלהם, ואף יותר. הנה תמונות להמחשה:
Credits for picturs: Dylanlex
